עבירות נשק הן תחום מורכב ורגיש, והטיפול בהן דורש מומחיות ייחודית.
עו"ד הוד דיין מביא לייצוג בתיקים אלו יתרון מכריע, הנובע לא רק מידע משפטי אלא גם מניסיון ביטחוני עשיר. שירותו כלוחם וצלף בגולני, לצד 6 שנות עבודה בתחום הביטחון, מקנים לו הבנה מעמיקה בסוגי נשק, בנהלי פתיחה באש ובסייג ההגנה העצמית. יתרון זה חיוני לבחינת ראיות, לחקירת עדים ומומחים ולהצגת טיעונים משכנעים בבית המשפט.
סוגי עבירות נשק
חוק כלי היריה מסווג עבירות נשק לפי רמות חומרה. רכישה או החזקת נשק ללא רישיון היא עבירת הבסיס, הנושאת עונש מאסר משמעותי. נשיאת והובלת נשק מהווה עבירה חמורה יותר, כיוון שהיא מגבירה את הסיכון לציבור. עבירות של סחר בנשק או ירי מנשק חם באזור מגורים נחשבות לחמורות במיוחד ונושאות עונשי מאסר ממושכים. בנוסף, כל שימוש בנשק במהלך ביצוע עבירה אחרת (כמו שוד) מהווה נסיבה מחמירה משמעותית.
נסיבות מחמירות ומקלות
בשנים האחרונות, מערכת המשפט נוקטת במדיניות מוצהרת של החמרה בענישה בעבירות נשק זאת לאור מדיניות המחוקק. גישה זו, הנובעת מהכרה בסכנה הממשית לביטחון הציבור, באה לידי ביטוי בהטלת עונשי מאסר בפועל גם על מי שנעדר עבר פלילי. כתוצאה מכך, נאשם בעבירת נשק חמורה צפוי להיעצר לתקופה ארוכה, ובהמשך, אם יורשע, צפוי לעונשי מאסר ממושכים בבית הסוהר. כמובן שלהרשעה יהיה מחיר של רישום פלילי מכביד שישליך על עתידו האישי והמקצועי.
דיני הגנה עצמית והשלכותיהם
טענת הגנה עצמית היא קו הגנה מרכזי אך מורכב בתיקי נשק. החוק מכיר בזכותו של אדם להגן על עצמו, אך קובע כי יש לעמוד בשישה תנאים מצטברים כדי לחסות תחת סייג ההגנה העצמית. בחינת התקיימותם של תנאים אלו דורשת הבנה מעמיקה לא רק של החוק, אלא גם של התפתחות אירוע בשטח תחת לחץ ושל אופן קבלת ההחלטות במצב סכנה. הוכחת קיומה של הגנה עצמית יכולה להוביל לזיכוי מלא, בעוד שחריגה מתנאיה עלולה להוביל להרשעה בעבירה חמורה.
סייג ההגנה העצמית קבוע בסעיף 34י לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וקובע כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית לפגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו. סעיף 34טז לחוק משלים זאת וקובע כי הוראות סעיף 34י לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה. הפסיקה מפרשת את החוק ומציבה שישה תנאים מצטברים לתחולת סייג ההגנה העצמית:
התנאים לסייג ההגנה העצמית:
- תקיפה שלא כדין: התנאי הראשון הוא קיומה של תקיפה שלא כדין. מטרת ההגנה העצמית היא להדוף תקיפה שהעמידה את המותקף או את זולתו בסכנת פגיעה מוחשית. תקיפה זו אינה מוגבלת רק למשמעותה בסעיף 378 לחוק העונשין, אלא כוללת גם איום שיש בו סכנת פגיעה מיידית במאוים, כלומר, במקרים מסוימים אין צורך שתתבצע תקיפה בפועל אלא מספיק רק איום בתקיפה או שהמגן יוכיח כי הרגיש מאוים ולכן הגן על עצמו, אך זאת בשים לב לתנאי הבא של סכנה מוחשית.
- סכנה מוחשית לפגיעה: התנאי השני הוא קיומה של סכנה מוחשית לפגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו של האדם המתגונן או של זולתו. הסכנה צריכה להיות מוחשית, כלומר, הסתברות התממשותה צריכה להיות גבוהה ולא ערטילאית או רחוקה.
- מיידיות הפעולה: התנאי השלישי הוא מיידיות. מעשה ההתגוננות צריך להיות דרוש באופן מיידי כדי להדוף את התקיפה. ההגנה צריכה להתבצע רק מרגע שהמעשה דרוש באופן מיידי כדי להדוף את התקיפה, ועליה להיפסק מרגע שלא נדרש עוד מעשה התגוננות. עם זאת, אין לדרוש מהמותקף שימתין לתקיפתו ורק אז יפעל, ויש להכיר במקרים של פעולת הגנה מוקדמת.
- היעדר התנהגות פסולה מצד המתגונן שהביאה לתקיפה: התנאי הרביעי הוא שהאדם המתגונן לא הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה, תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים. תנאי זה דורש בחינה של רצף האירועים שהתרחשו עובר לאירוע התקיפה.
- נחיצות הפעולה (איכותית וכמותית): התנאי החמישי הוא נחיצות, במובן שלא הייתה אפשרות להדוף את התקיפה בדרך אחרת, פוגענית פחות. תנאי הנחיצות כולל שני פנים: נחיצות איכותית, הבוחנת אם עמדו בפני המתגונן חלופות פחות פוגעניות (כגון פנייה לרשויות או נסיגה), ונחיצות כמותית, הבוחנת אם ניתן היה לנקוט בכוח מועט יותר.
- סבירות (פרופורציונליות) בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מהתקיפה: התנאי השישי הוא דרישה לפרופורציונליות או "סבירות", שמשמעותה שקילות בין הנזק הצפוי מפעולת המגן לנזק הצפוי מן התקיפה. תנאי זה מעגן את חובת המתגונן להפסיק את השימוש בכוח לאחר נטרול יריבו ובחלוף הסכנה, והוא קו הגבול שבין שימוש בכוח כהגנה לבין שימוש בכוח ממניעי נקמה. דרישת הסבירות מתייחסת להפעלת כוח המגן ולא לתוצאתה, שעשויה להיות מקרית.
נטל ההוכחה: מבחינת הרף להוכחת התקיימות תנאים אלו, די לטוען לתחולת הסייג לעורר ספק סביר באשר להתקיימות תנאיו, אשר בעקבותיו התביעה היא שנושאת בנטל להסירו. הסדר זה מעוגן בסעיפים 34ה ו-34כב(ב) לחוק העונשין.
סיכום ההגנה העצמית
התנאים בחוק לירי בנשק מתוך הגנה עצמית, המהווה סייג לאחריות פלילית, הם שישה תנאים מצטברים: קיומה של תקיפה שלא כדין, סכנה מוחשית לפגיעה (בחיים, חירות, גוף או רכוש), מיידיות הפעולה, שהמתגונן לא הביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה, נחיצות הפעולה (איכותית וכמותית), וסבירות (פרופורציונליות) בין הנזק שנגרם לנזק שנמנע. נטל ההוכחה הראשוני לעורר ספק סביר מוטל על הטוען להגנה, ולאחר מכן עובר הנטל לתביעה להסירו.
תהליכי רישוי והטיפול בדחיות
תחום עיסוק מרכזי נוסף במשרדנו הוא הטיפול המשפטי בהליכי רישוי לכלי ירייה. תהליך קבלת רישיון הוא מורכב וכולל עמידה בתבחינים ובבדיקות מקיפות. דחיית בקשה לרישיון אינה סוף פסוק, ובמקרה של דחייה, ניתן להגיש ערר לממונה, ולאחר מכן עתירה לבית המשפט.
טיפול משפטי מקצועי בערר או בעתירה מנהלית דורש היכרות מעמיקה עם שיקולי רשויות הרישוי, המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל, ויכולת להציג טיעונים משפטיים ועובדתיים שישנו את ההחלטה.
חשיבותו המכרעת של ייצוג מומחה בתיקי נשק
בשל מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נשק, ייצוג משפטי איכותי הוא קריטי ויכול לשנות את תוצאת התיק. עורך דין מיומן בוחן באופן יסודי את התנהלות המשטרה, תוקף את חוקיות החיפוש ותפיסת הראיות, ומאתר כשלים בחוות הדעת השונות בתיק. בנוסף, הוא בונה קו הגנה משכנע המבוסס על טיעונים משפטיים מוצקים, כגון טענת הגנה עצמית או הצגת נסיבות ייחודיות שהובילו להחזקת הנשק, במטרה להוביל לזיכוי או להקלה משמעותית בעונש.
משרדו של עו"ד דיין מעניק מענה משפטי מקיף בכלל הסוגיות הנוגעות לכלי ירייה. השירות כולל ייצוג מקצועי בתיקי עבירות נשק, ליווי וייעוץ בהליכי רישוי, וטיפול בעררים ועתירות מנהליות. בנוסף, המשרד מסייע בהליכי מחיקת רישום פלילי, צעד חיוני עבור מי שמבקש להוציא רישיון נשק פרטי או לחדש את זכאותו לרישיון נשק לאחר ביטול הרישיון.
עו"ד דיין מעניק לכל לקוח ליווי אישי וצמוד, תוך זמינות מיידית למקרי חירום. הוא רותם את מלוא ניסיונו הייחודי למאבק משפטי נחוש, אשר מטרתו להגן על זכויות הלקוח ולהשיג עבורו את התוצאה המיטבית.
